בארנסטו ביקרתי לפני שנים. אני מניחה שלפחות 5 שנים עבור מאז, אם לא יותר. מדובר במסעדה איטלקית ותיקה שמתהדרת באוכל אותנטי- איטלקי אמיתי.
השבוע כשטיילנו להנאתנו ברחוב בן יהודה התל אביבי, טיול רומנטי שכזה בינות לחפירות הרכבת הקלה, נזכרתי באותה ארוחה מעולה שאכלתי שם פעם ועל כן שמנו פעמינו במרץ לכיוון המסעדה. זו היתה שעת צהריים מאוחרת- הרבה אחרי השעה שבה רוב האנשים הנורמליים אוכלים צהריים וגם מוקדם מכדי לפגוש בסועדי הערב.
המסעדה היתה ריקה ולכן אין שום תירוצים לכך שעברו כ 40 דקות מאז ההזמנה ועד הגעת האוכל לשולחן... טוב, אולי פרט לעובדה ששני השפים עמדו מחוץ למסעדה ועישנו במשך דקות ארוכות- בזמן שבו אנחנו ישבנו, חיכינו והאזנו לבטן המקרקרת שלנו.
לפעמים לפרטים הקטנים יש משמעות גדולה... וגם הפעם, כי מסתבר שבארנסטו אי אפשר להזמין מנה אחר מנה... חובה לקרוא את התפריט, להחליט מראש על כל המנות שרוצים להזמין ולהזמין את כולן יחד. האמת היא שבדיעבד אפשר להבין את ההנחיה (אם לוקח לכל מנה 40 דקות עד שמוכנה).
ניחא, הזמנו 3 מנות וקיווינו שחוסר הגמישות לא יתבטא בארוחה עצמה. הזמנו פרחי קישואים מטוגנים ממולאים במוצרלה ואנצ'ובי, פוגטינו ריקוטה ותרד וטורטליני ממולא בשר בקר.
את פרחי הקישואים הזמנו מגעגועים לארוחת מלכים שאכלנו לפני שנתיים במסעדה קטנה באתונה- מסעדת קריטי. מסעדה שנמצאת באחד האזורים הידועים לשמצה של העיר, קטנה ומיושנת בעיצובה, אבל שכל מנה שיוצאת בה מהמטבח גורמת לכם להזיל דמעות משמחה ומעונג. אכלנו שם מנת פרחי קישואים ממולאים שרק עבורה שווה לטוס במיוחד לאתונה (ואל תשכחו מי גילה לכם על קיומה...). קיווינו שבארנסטו ידעו להתייחס נכון למרכיב הכל כך עדין הזה ו... לצערינו התבדינו. קיבלנו 3 פרחי קישואים מטוגנים בבצק עבה, כל כך עבה שהם לגמרי נעלמו בתוכו. הבצק נטף שמן, בתוכו הונחה חתיכה קטנה של מוצרלה וגרגר אנשובי אחד. שום טיבול לא היה במנה- לא מלח, לא שום, לא פלפל, לא כלום... פשוט חתיכת בצק מטוגנת ללא טעם וללא רוטב.
המנה הטובה ביותר ב"ארוחה" (אם אפשר לקרוא לזה ארוחה) היתה הפוגטינו- בצק קרפ דק ברוטב עגבניות עם מעט תרד וגבינת ריקוטה. אי אפשר להגיד שום דבר רע על המנה, אבל גם שום דבר טוב. גם פה היה חסר תיבול, גם פה היינו צריכים להמליח ביד רמה.
גולת הכותרת היתה הטורטליני... כיסונים ממולאים בבשר (שדווקא תובל נחמד) ברוטב שומני וחסר טעם שהזכיר את מנות הפסטה בשמנת של רשת אפרופו אי שם בשנות ה-80. גם הר של פרמזן מגורר לא הצליח להוסיף למנה טעם כלשהו.
ביקשנו את החשבון ותוך כדי המתנה הזמנו שני מקומות על הבר של קלארו כדי לשפר לעצמינו את המצב רוח.
חבל שמסעדה ותיקה ובעלת מוניטין טוב (לפחות כך היה בעבר) תרשה לעצמה להוציא לסועדים מנות ברמה הזו. בשנות ה- 80 אמנם היתה מוזיקה מעולה, אבל לרמת המנות שהיו מגישים בזמנו במסעדות, אנחנו בטח שלא רוצים לחזור.
הציון: 1 מתוך 5 במדד החמוץ-מתוק שלנו (משמע- חמוץ מאוד).
תגובות
הוסף רשומת תגובה